מושגים מרכזיים של פוקו:
• ידע/כוח: מנגנוני עוצמה מייצרים סוגים שונים של ידע. ידע זה אוסף מידע על אודות הפעולות של פרטים, ואורח חייהם. הידע שנאסף מעצים את הפעלת העוצמה
• מושג העוצמה: עוצמה אינו דבר או חפץ. עוצמה מתקיימת באמצעות יחסים. העוצמה זורמת, היא לא נתונה רק בידי המדינה, או בעלי אמצעי הייצור, אלא שהיא
פועלת לאורך ולרוחב של החברה
• אובייקטיפיקאציה: הפיכת בני אדם לאובייקטים של ידע
• סובייקטיפיקאציה: הפיכת בני אדם לסובייקטים באמצעות פרקטיקות מחלקות
(חולה-בריא; נורמאלי-לא נורמאלי; עבריין-שומר חוק)
• תהליכים של אובייקטיפיקאציה וסובייקטיפיקאציה הם תוצאה של יחסי ידע/כוח
• משמעת: מנגנון עוצמה המווסת את ההתנהגות של פרטים בחברה. זה נעשה על ידי ארגון המרחב, הזמן ופעולות אנשים והתנהגותם. היא נאכפת על ידי מנגנוני
פיקוח כגון: הבחינה, השיפוט המנרמל.
פוקו – ממשלתיות
בסוף שנות ה70 פוקו כמו כל חוקר שמכבד את עצמו היה לא מרוצה ממה שהוא עשה עד כה והוא מתחיל לפתח מושגים חדשים. זה היה בסוף חייו ולכן חלק מתפרסם רק היום. הרוב
זה מחקרים על ממשלתיות. רבים הולכים אחריו וממשיכים לפתח את המושג.
מדוע ממשליות? עד עכשיו פוקו עסק באובייקטיפיקציה וסוביקטיפיקציה ואיך אינדיבידואלים הפכו לסובייקטים של ידע כוח. אבל זה שמכוננים אינדיבידואלים על ידי פרקטיקות של עוצמה ומחקר זה לא מספיק וזה לא נכון שזה סוג מסוים של קשרים בין ידע לכוח. הוא
16
מתחיל לשאול שאלות חדשות שלהן לא היתה תשובה בעבודות הקודמות. לכן בעבודות המאוחרות יותר בעיקר לקראת שנות ה70 הוא התחיל להתעניין במשהו שהוא לא נגע לפני כן וזה התפקיד של המדינה כארגון ביחסי העוצמה ובכינון הסובייקטים. כיצד לממשל יש תפקיד מרכזי בכינון הסובייקטים. ולשם כך הוא ממקד את השאלות בתחום אחר ובמושג שהוא מתחיל לעבוד עליו – הממשלתיות. הוא רוצה להראות כיצד הממשל מנהיג את
ההתנהגות ומנחה אותה.
ממשליות (הממוצע בין כל ההגדרות שלו) – מכלול מורכב של מוסדות, פרוצדורות, ניתוקים
והגות, חישובים וטקטיקות המאפשר הפעלת תבנית עוצמה ספציפית שהיעד שלה היא
האוכלוסיה, והכלכלה הפוליטית תבנית הידע האופיינית לה.
מדינות מתחילות להבין שאנחנו כפרטים לא עומדים כבודדים אלא אנחנו עומדים בתוך אוכלוסיה שנמצאת בגבולות מודרניים של "מדינת הלאום." צריך להנהיג את ההתנהגות של הפרטים אבל גם להבין את האינטרקציות ביניהם. רוצים להבין תופעה שאחר כך צריך להתערב בה. אם רוצים לשלוט על האוכלוסיה צריך להבין מה היא ואיך לשלוט בה. שאלות כמו: כמה לידות יש לכל אישה, כמה מובטלים יש וכמה מתים בכל שנה הם שאלות קלאסיות של ממשליות. בשנות ה50 אחד הדברים שעשו כפעולה של ממשליות זה להנהיג מענק לידה – מדוע עשו את זה? כדי לעודד את הילודה, כדי שיילדו בבית החולים (שלא ימותו) וכדי לעזור לאם בתקופה שאחרי הלידה שיהיה ציוד בסיסי לתינוק. למה? כי מדינת ישראל באותה תקופה יצאה מהמלחמה ולא היו מספיק עולים ולא מספיק נשים הגיעו לבתי החולים ללד ולא היו מספיק תינוקות יהודים. המטרה המרכזית של המדינה היתה לעודד את הילודה ולהמעיט את תמותת התינוקות היהודים באותה תקופה. מעניין שאין גרוש למדינה בשנת 48 אבל זה אחד התגמולים הראשונים שהיו. באמצעות הכלי הזה של הממשליות אפשר לחשוב על ניהול האוכלוסיה. המדינה הופכת מטריטוריאלית לניהולית – מנגנון למוסדות שמתערבים
ומנהלים את החברה על ידי פרקטיקות וכלים שונים.
פוקו שאל כיצד טכנולוגיות של עוצמה קשורות לממשליות וכיצד באמצעות הטכנולוגיות והממשליות מכונן העצמי? איך המדינה נכנסת לאוכלוסיה ולא רק מנהלת אותה אלא גם מנתבת פרטים לאפיקים מסוימים הרצויים לה? נניח ויש את אוכלוסיית באר שבע ורוצים
לגרום לכך שיותר אנשים יישארו בבאר שבע ותהיה אוכלוסייה יוקרתית במקום. מה עושים?
אלו שאלות של מדיניות.