ידע שווה כוח – למי יש כוח?

למי יש כוח?

הכוח לא בהכרח מרוכז בידיים של מישהו אחד, אלא לכל אחד יש את היכולת להחזיק בכוח בנושא מסוים. מישהי יכולה לרדת על חברה שלה שמעשנת אבל החברה יכולה לרדת עליה בחזרה שהיא שמנה. אנחנו לא נוטים לחשוב על זה ככוח אבל העוצמה זורמת בין אנשים

בקשרים עדינים.

14

עבודה בה פוקו מדבר על נושא העוצמה וכיצד היא מכוננת סובייקטים הוא הספר שלו שנקרא "לפקח ולהעניש" והוא לכאורה מדבר על בתי כלא. הוא חוקר שם את נושא הכליאה אבל הסיפור הרחב הוא כיצד כל מיני פרקטיקות של משמעת הפכו אותנו לסובייקטים עם "נפש." הספר מתחיל מסיפור הוצאה להורג ציבורית: מישהו נאשם בניסיון לרצוח את המלך וגזרו עליו דין מוות פומבי ומתארים את הטקס לפרטי פרטים. רתמו אותו לעגלה בכל גפה ומשכו כל אחת בכיוון שונה עד שפוף! הוא מת. הוא מתאר כיצד ההמון מריע וההוצאה להורג הוא ריטואל ציבורי שמראה מה דינו של אדם שמאתגר את סמכות המלך. אבל לאט לאט במהלך המאה ה18 אין יותר ענישה גופנית והטקסים הפומביים האלו נעלמים. האם פירוש הדבר שהחברה הפכה להומנית? או שקרה משהו אחר ונוצרו פרקטיקות אחרות כך שאני כבר לא צריך את הפרקטיקה הזו? פוקו אומר שאחת ההמצאות של המאה ה18 וה19 היתה  גילוי הגוף. הוא נותן דוגמא של חיילים: הגוף הוא מעין פאזל שאפשר לחלק אותו לחלקים בחשיבה ולראות איזה פונקציה ממלא כל חלק כדי ליצור פעולה שניתנת לחיזוי של

ההתנהגות. זה גוף גם כנוע אבל גם יצרני אומר פוקו. לא פלא שכל מיני סוגי ספורט מאמנים

את הגוף אבל לא כדי לדכא אלא כדי להפיק יותר. ניתן למשמע את הגוף בעזרת פרקטיקות:

.1 חלוקת המרחב – ליצור סנכרון בין חלוקת המרחב לבין הפעולות הנכונות שניתן

לעשות במרחבים האלו (פס ייצור למשל.)

.2 חלוקת הזמן – מה אנחנו עושים בזמנים שונים ומה אנחנו מגייסים לכל זמן (לו"ז של

עבודה ופנאי.)

אבל מעבר לחלוקה הזו פוקו אומר שיש פרקטיקות נוספות הרבה יותר עדינות והוא מכנה

את טכנולוגיות העוצמה האלו:

.3 התצפית ההיררכית – טכנולוגיה שבאמצעותה מופעלת משמעת והיא הופכת את מפעילי העוצמה לנראים אבל אלו שצופים בהם הם בלתי נראים. הוא לוקח את

המבנה של הפנפקטיקון – תכנון של מרחב שתכליתו היא להפוך את אלו שאליהם פועלת העוצמה לבעלי נראות (כמו בשומרי הגלקסיה הסרט הראשון זה המבנה של הכלא שהם בורחים ממנו.) הוא פועל על ההתנהגות של אלו שנמצאים בתוך הבניין ולא מחוץ לו. הוא בנוי ממגדל ומסביב הקירות מחולקים להרבה תאים. על ידי אפקט של תאורה אחורית מתוך הבניין אני יכולה לצפות לכיוון התאים (בכל תא נמצא

אדם.) זה מאפשר לצפות ולזהות באופן מיידי את מי שנמצאים בתאים כי הם מסודרים בצורה כזו שקל ומהיר לראות מה קורה בפנים. המפקח יושב במגדל והוא יכול לראות את האנשים שנמצאים בתאים אבל הם לא יכולים לראות אותו. לא זו בלבד, האנשים לא יכולים גם לראות את מי שיושב בתאים לידם. המבנה אמור

למנוע תקשורת בין הכלואים ואת ההתקהלות שלהם. הכלוא הופך לאובייקט של ידע הצופה עליו יכול לדעת את התנועות וההתנהגות שלו אבל הוא אף פעם לא סובייקט של תקשורת. הפנופטיקון יוצר את האנשים בתאים מצב של מודעות מתמדת

שצופים עליו, כלומר זה יוצר תודעה של העוצמה שמופעלת עליהם. ולכן, הנראות ואי הנראות יוצרים מצב שמאפשרים לפיקוח להיות אוטומטי כי אם אני מניחה שכל הזמן מסתכלים עליי אז אני נזהרת. אני גם מפנימה את הפיקוח ואני מייתרת את הפיקוח החיצוני. זה מעין מנגנון שמייצר ומשמר יחסי עוצמה באורח בלתי תלוי במפעיל העוצמה. המבנה כסוג של תכנון המרחב הופך את העוצמה לאנונימית ולכן לא חשוב

מי מסתכל עליי (היום יש מצלמות.)

.4 שיפוט מנרמל – שונה מאוד מה"-נורמליזציה." הוא מחלק לפי דרגות, מציין פערים, מהלל היררכיה בין תכונות שקשורים ביכולות אבל גם מתגמל ומעניש. הוא מודד פעולות אינדיבידואליות ביחס לאיזה שהוא מכלול שהוא שדה של השוואות. הוא

קובע כיצד צריך לפעול וקובע את הנורמה אליה צריך לשאוף. הוא יוצר את ההתפלגות הנורמלית וסטיות התקן. הוא מתגמל את הנורמה ומעניש את הקצוות

15

של עקומת גאוס. הנורמה במקרה הזה יכולה להיות מינימום, ממוצע, או מקסימום  שאליו צריך לשאוף. זה לא מספיק שאת מבצעת, הביצוע תמיד צריך להיות מכוון  לעבר הסטנדרט. השיפוט המנרמל מודד באמצעות כימות ומחולל היררכיה של פעולות במונחים של ערכים וכישורים. כלומר, בסופו של דבר השיפוט המנרמל קובע לא רק את הרמה אלא גם את הטבע והזהות שלהם ולכן הוא כל כך נפוץ. הוא

ממשמע אותנו כי הוא כופה קונפורמיות על ידי זה שהוא מתייג אותנו והוא משווה, מבחין, יוצר קטגוריות עם הומוגניזציה ומדיר את האנשים שלפי המדדים הכמותיים

לא מסתדרים עם הנורמה. .5 הבחינה – בבחינה יש שני דברים: יש חיבור בין השיפוט המנרמל לתצפית

ההיררכית. מה אנחנו עושים בבחינה? אנו מודדים וקובעים רמות. באמצעות הציונים

יש אפשרות למיין ולהבחין בין סטודנטים שונים ואפשר להעניש (לא עובר בקורס.) הבחינה מאפשרת נראות שמאפשרת גם למיין ולשפוט. יש פה הפעלת שיפוט על מי שאתה (אם כולם נכשלים בבחינה ורק אחד מצליח זה לא אומר עליך שאתה גרוע אלא שאתה בנורמה, כי הנורמה השתנתה.) זה מקשר בין עיצוב מסוים של ידע לתבנית מסוימת של עוצמה, מדוע? כי הבחינה כשילוב מאפשרת לייצר

אינדיבידואליזציה – להפוך כל יחיד לטיפוס. מצד אחד "קיבלתי "84 ומצד שני ברגע שקיבלתי כל ציון שהוא אני נכלל בסך כל הנתונים. הבחינה מאפשרת לתאר פרטים שונים ולבנות תיק באמצעות רישום, ארגון עובדות וטבלאות. אני הופכת כל פרט

למקרה ויש לי ידע עליו ואני יודעת איך לנתב את ההתנהגות שלו.